גטסבי הגדול 3D
במה שנראה כהפקה הראוותנית ביותר שנראה בקרוב בקולנוע, הבמאי האוסטרלי באז לרמן עושה את מה שהוא עושה הכי טוב – חגיגה ויזואלית חסרת מעצורים, משכרת וסוחפת. מעטים הבמאים העובדים בהוליווד המצליחים לשמור על תפיסת הקולנוע כאמנות של ממש כפי שמתבטא בסרט גטסבי הגדול D3, ולא רק כמסחטת דולרים ומוניטין – גישה הכה מאפיינת את הוליווד בקיץ.
הכוכבים הגדולים של הסרט הם ליאונרדו דיקפריו בתפקיד הראשי של גטסבי עצמו, וג'ואל אדג'רטון בתפקיד המשני של הנבל התורן. שני השחקנים המנוסים מספקים את המצופה מהם ועוזרים לבמאי לנווט את רגשות ההזדהות של הצופה בהתאם לעלילה.
דיקפריו, כהרגלו בהופעה מסמרת שיער ואמינה לחלוטין מוכיח פעם אחר פעם שהוא שווה את הצ'קים השמנים שהאולפנים כותבים עבורו, משחק את גטסבי באופן המעורר לעיתים הזדהות ולעיתים השתאות עם הדמות. דיקפריו שם את ה'גדול' בשם גטסבי הגדול 3D.
אדג'רטון, עוד ליהוק גאוני מצדיק את המנטרה הכה שגורה של "הכי כיף לשחק את הרע", מעורר אנטגוניזם אך שומר על דמותו עגולה ומורכבת. יש שחקנים שתפקיד הנבל נראה כייעודם ובמקרה של אדג'רטון בגטסבי הגדול בהחלט כך הוא.
שתי ההחמצות של גטסבי הגדול D3 הן טובי מגוואייר וקרי מאליגן. דמותו של טובי מגוויאר סובלת מחוסר עניין וחוסר כריזמטיות משווע, עובדה הבולטת במיוחד לאור זמן המסך הרב שלו בסרט. בהנחה ששטחיות הדמות לא עברה ללא עמידה בהנחיותיו של הבמאי הפדנט באז לרמן מוטב היה שלדמות כה משמימה ילוהק שחקן לא מוכר – על מנת להוריד את רמת הציפיות ובהתאם את האכזבה מהדמות.
קרי מאליגן כדמות נשית חסרת ישע הזקוקה להצלה מהווה צעד כל כך מצער בהשוואה לנשים החזקות שראינו בסרטו הקודם של לרמן – מולאן רוז'. דמותה נשארת ללא שינויים ותהפוכות משמעותיות עד סוף הסרט.
גטסבי הגדול 3D בכלליות הינו ארוך למדי אך בידורי ומותח. התוספת של תלת המימד בסרט בהחלט מפתיעה לטובה בהיעדר פיצוצים וקרבות שכן הערך האמנותי של המסיבות והרחובות המשוקפים בתפיסת שנות ה- 20 של לרמן, הם אחד הצ'ופרים הגדולים של הסרט.