לעוף מהתרגשות
בביקורת על הסרט האחרון של הבמאי הספרדי המוערך אלמודובר מוטב להתחיל מהסוף – זהו לא סרט אופייני של הבמאי. עבור מעריצי אלמודובר הרגילים ממילא לפקוד את קולנוע לב כל אימת שסרט חדש שלו מגיע ארצה, הפקת הנאה מהסרט
החדש – לעוף מהתרגשות - דורשת ראשית תיאום ציפיות.
לעוף מהתרגשות הוא קומדיה גסה ופרועה, המאופיינת בהומור נמוך ובוטה והתמקדות בסטריאוטיפים. אין לצפות לאלגוריות מתוחכמות המשליכות על מהות הקיום האנושי וגם לא לתנודות משמעותיות של הרגש וההזדהות עם הדמויות לאורך הסרט. חשוב להבהיר זאת מכיוון שעבור מעריצי אלמודובר רבים מטאפורות ורגש הם סימני ההיכר של הבמאי – ובצדק.
משתואמו הציפיות ניתן לצפות בסרט בהנאה. הסרט אינו לוקח את עצמו ברצינות וניתן להבחין זאת מכמות בדיחות הנונסנס המשולבות בתסריט כבר בדקותיו הראשונות, או ממידת המוחצנות והבוטות של דמויות הדיילים המככבות בסרט. הומור הנונסנס הינו מאפיין מובהק של ההומור הישראלי, ואכן יהיו כאלו שיטענו כי סצנות מסוימות בסרט מזכירות את התחכום המאפיין סרט בורקס.
עלילת הסרט מתרכזת בצוות מטוס ונוסעי מחלקת העסקים שלו, עת שהם חגים באוויר וממתינים לביצוע נחיתת אונס לאחר שגילו בעיה קריטית בכן הנחיתה של המטוס. בזמן שנוסעי מחלקת תיירים והדיילות מורדמים, חרדת המוות מובילה את הנוסעים במחלקת עסקים והדיילים ההומואים לשלל וידויים ומעשים נואשים וחסרי אחריות כפי שרק סיטואציות הרות גורל יכולות.
לעוף מהתרגשות מספק חוויית צפייה קלילה, ואינה משאירה חותם על הלך מחשבותיו של הצופה בדומה לסרטים אלמותיים של אלמודובר כגון "קשור אותי אהוב אותי" או "חוק התשוקה". למעריציו של אלמודובר הסרט מומלץ במיוחד לצורך הכירות עם הפן הפחות רציני של הבמאי. לאחר הצפייה בסרט ישנה הרגשה שהפעם קיבלנו טעם של משהו שונה מהבמאי.