רודף העפיפונים (The Kite Runner)
הסרט 'רודף העפיפונים' יצא לאקרנים ב-2007, כשהוא מתבסס כמובן על רב המכר בעל אותו השם, של הסופר חאלד חוסייני. הסרט נפתח בשנת 2000 בארה"ב, שם נמצא גיבורו אמיר אשר היגר לארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות מקאבול, אפגניסטן. מהר מאוד, הודות למכתב שנשלח אל אמיר ומציף סודות ורגשות מן העבר, אנו חוזרים אל רחובותיה של קאבול, אי שם בתחילת שנות ה-70.
עיר הבירה האפגנית של אותם זמנים היא עיר שמחה וחופשית, לפחות בעיניו של אמיר הקטן, בה הספורט המועדף הוא תחרויות עפיפונים בין ילדים. אך לאחר שהפסטורליה מתפוגגת, מתגלה מציאות לא פשוטה: אמיר וחברו הטוב חסן חיים באותו בית, מתרועעים יחד כל העת ומבלים בצוותא בלי הפסקה, וזאת למרות שאמיר משתייך למעמד הגבוה ואילו חסן הוא בנו של אחד ממשרתי המשפחה. התנגשות המעמדות הזו יוצרת לבדה בעיות ומתחים, ואם זה לא מספיק, מגיע רגע מכונן ביחסיהם של השניים: כאשר הם נקלעים לתגרה עם בריונים, נמלט אמיר מהמקום ומשאיר את חסן לבדו מול אותם ילדים, שמכים אותו ופוגעים בו מינית.
הסרט מגולל למעשה את חייו של אמיר מאז, את נקיפות המצפון שלו ואת הייסורים שחש, ובעיקר את הדרך שהוא עושה במסגרת משימתו החשובה ביותר (בעקבות אותו מכתב שקיבל): לחזור לאפגניסטן של עידן הטאליבן, ולהציל את חיי בנו של חסן, ששוהה בית יתומים.
'רודף העפיפונים' מדובר בכמה שפות ולא רק באנגלית, ולא משחקים בו שחקנים מוכרים במיוחד, ככל הנראה כדי להעניק לו אותנטיות. הבמאי מארק פורסטר ('למצוא את ארץ לעולם לא') מצליח להציג את אפגניסטן וקאבול בצורה טובה, להמחיש את האווירה במדינה בימינו ולהעביר אל הצופה את התחושות איתן מתמודד אמיר בחיפושו אחר בנו של חסן. כל זאת, אגב, על אף שרוב הצילומים נערכו בכלל בסין, בעיר ושמה קשגר.
זהו סרט טוב למדי, אך נדמה כי הוא לא מצליח לשחזר את הצלחתו של הספר. בעוד הגרסה הכתובה הפכה להיות רב מכר בכל רחבי העולם, הסרט לא הצליח לגרוף פרסים חשובים ברחבי העולם (למרות מספר מועמדויות לאוסקר). הוא אמנם זכה להצלחה מרשימה למדי בקופות, אך התחושה היא שהוא אינו מצליח לעמוד ברף שהציב הספר עליו התבסס.